רשלנות רפואית בטיפולי שיניים
רשלנות בתוכנית לטיפול בשיניים, עקירה מיותרת, טיפולי שיניים קוסמטיים רשלניים (יישור, הלבנה וכדומה), טיפול ללא הסכמה מדעת, השתלה שהסתבכה, טיפול שיניים שהיה צריך להיעשות על ידי מומחה אך נעשה על ידי רופא שאיננו מומחה, רשלנות בהתמודדות עם בעיות חניכיים והרשימה נמשכת.
לא רק שלפי מחקרים עדכניים כ-20% מהישראלים חוששים מעצם הפנייה לרופא שיניים (בשל תופעות הידועות כ"חרדה דנטלית" או "דנטופוביה"), אלא שטיפולי שיניים, כמו כל טיפול, עלולים לחשוף אותנו לנזקים בעקבות רשלנות רפואית. כפי שניתן לראות בדוגמאות שתוארו לעיל, זוהי רשלנות שיכולה ללבוש צורות שונות. החל מטיפולים "קלים" שנגמרים בנזקים "קטנים", וכלה בטיפולים מורכבים שמבוצעים באופן לקוי ומסבים נזק רב (ובלתי הפיך).
ענף ייחודי
רפואת השן בישראל הינה ענף רפואי ייחודי הדורש התייחסות ספציפית וניסיון מקצועי בטיפול בתביעות רשלנות. ראשית, מדובר בתחום שבו כ-98% מהשירותים ניתנים על ידי המגזר הפרטי והעסקי. זאת משום שרפואת שיניים, ברוב הגילאים, איננה מסופקת בסל הבריאות הממלכתי (הניתן על ידי קופות החולים שלא במסגרת ביטוחים משלימים).
כמו כן, בדומה לרפואת משפחה, ושלא כמו בתחומים אחרים (כמו למשל אורתופדיה או אונקולוגיה), אין אדם שלא יידרש בשלב כזה או אחר לטיפול שיניים.
המסקנה אם כן ברורה. רשלנות רפואית בטיפולי שיניים עלולה להיות מנת חלקם של ישראלים רבים מדי שנה. אי לכך חשוב במקרים אלה להיוועץ הן עם עורכי דין העוסקים בתחום והן עם מומחים רפואיים ספציפיים. זאת בכדי לבור את המוץ מן התבן, לאתר את נקודות הרשלנות השונות בטיפול, ולקשור ביניהן לבין הנזק שנגרם.
כיצד מאבחנים רשלנות רפואית בטיפולי שיניים?
רשלנות רפואית בטיפולי שיניים, כמו כל רשלנות רפואית, נבחנת על פי העקרונות והיסודות של "עוולת הרשלנות". עוולה נזיקית המוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). על פי פקודת הנזיקין, בכדי להוכיח רשלנות רפואית בטיפול שיניים, יש להוכיח את התקיימותם של שלושה יסודות מרכזיים:
- טיפול השיניים היה רשלני.
- המטופל סובל מנזק.
- קיים קשר סיבתי – משפטי ועובדתי – בין הרשלנות לנזק.
רק הוכחה של שלושת התנאים הנ"ל תוביל לשלב הבא של ההליך והוא פסיקת פיצויים. על מנת לעמוד בנטל האמור לגבי רשלנות רופא שיניים, יש להשיג את מלוא הרשומות הרפואיות המתעדות את הטיפול. החל מהשלבים הראשונים של אבחון הבעיה הרפואית, דרך הפתרון שהוצע למטופל (כולל הצגת פתרונות נוספים וחלופיים), וכלה בביצוע שנעשה בפועל ובמעקב שלאחריו.
המסמכים הרפואיים מוגשים לרופא שיניים מטעם התובע, אשר מגבש על בסיסם חוות דעת רפואית. חוות הדעת הרפואית משתלבת עם כתב התביעה אשר יוצק את החיבור בין היסוד המשפטי ליסוד הרפואי.
במקרים מסוימים, חוות הדעת הנ"ל מגובשת על ידי רופא שיניים המומחה בתחום ספציפי. למשל, אורתודנט, כירורג פה ולסת, רופא המומחה במחלות חניכיים (פריודונט) וכדומה. המומחה יכול להיחקר על חוות דעתו בבית המשפט ולרוב יהיה עליו להתמודד גם עם חוות דעת נגדית.
זאת ועוד, רשלנות רפואית איננה "חוכמה שבדיעבד". יש לבחון האם הרשלנות מבססת הוכחה בדבר חריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת במועד הרלבנטי ("מבחן הרופא הסביר"). לא כל טעות תהיה עילה להגשת תביעת רשלנות ולא כל נזק נבע בהכרח מטיפול רפואי לקוי. תפקידו של עורך הדין הינו לבחון את הראיות הרפואיות, להצליב אותן עם המסגרת המשפטית הנורמטיבית, להתכתב עם הפסיקה העדכנית ביותר בתחום ולייצר את החיבורים הנכונים.
פיצויים בגין רשלנות רופא שיניים
פיצויים בגין רשלנות בטיפול שיניים נקבעים לפי הנזק שנגרם למטופל והשלכותיו. בעניין זה, חשוב להדגיש כי הפיצויים יכולים להיגזר לא רק מהפגיעה הפיסית אלא גם מהפגיעה הנפשית. כלומר, ראשי הנזק יכולים לגעת גם בסוגיות פיזיולוגיות (כמו פגיעות עצביות הבאות לידי ביטוי בירידה בתחושה), וגם לפגיעות הנובעות מחוסר שיניים העלול לגרום לירידה בדימוי ובביטחון העצמי.
השיניים משמשות אותנו לאכילה, לדיבור ולחיוך. כל האלמנטים נלקחים בחשבון במקרה של תביעת פיצויים לאחר רשלנות רופא שיניים. יש שהפיצויים יהיו נמוכים ויעמדו על אלפי שקלים בודדים, ויש שהיקפם יאמיר לכדי מאות אלפי שקלים.
על מנת להסביר טוב יותר את הדברים, הנה כמה דוגמאות לתיקי רשלנות רפואית בטיפולי שיניים מהשנים האחרונות. הדוגמאות לעיל הן כמובן רק מעט המחזיק את המרובה ויש לזכור כי כל טיפול נבחן לגופו (תרתי משמע).
רשלנות רפואית בהרדמה לקראת טיפול
אין כמעט טיפול שיניים שנעשה ללא הרדמה ולרוב מדובר על הרדמה מקומית. בדרך כלל, ההרדמה נעשית על ידי רופא השיניים עצמו ולא על ידי רופא מרדים. רשלנות בזריקת הרדמה עלולה לגרום לנזקים בריאותיים. כך אירע למשל במקרה זה, בו חומר הרדמה שהוחדר לפני טיפול שיניים לפיה של ילדה בת 5, חדר לעורק וזרם לכיוון המח.
רשלנותו של הרופא נבעה מכך שהוא לא עשה שימוש ב"מזרק שואב" שהיה יכול למנוע את חדירת נוזל ההרדמה לעורק. זאת למרות שהפרקטיקה הרפואית המקובלת באותם ימים אכן הייתה צריכה להוביל אותו לפעולה כאמור.
לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את התביעה, הילדה והוריה הגישו ערעור לבית המשפט העליון (דנ"א 7794/98). ערעורם התקבל כאשר נקבע כי יש להכיר ברשלנות הרפואית בשל השימוש במזרק הספציפי שנבחר. נקבע כי "רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות שימוש במזרקים שואבים, על-כן המשיב 1 סטה מסטנדרט הזהירות הראוי".
רשלנות בעקירת שן בינה
שיני בינה, אשר מתקשות לצמוח כראוי או יוצרות הפרעה לשיניים אחרות, מועדות פעמים רבות לעקירה. עקירת שן בינה הינה הליך שכיח ברפואת שיניים אך מטופלים מעטים בלבד מודעים לכך שהוא גם טיפול בעל סיכונים. סיכונים אשר עלולים להיות תולדה של תכנון לקוי של הטיפול או ביצוע רשלני של העקירה עצמה.
הנה לדוגמה מקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב (אפריל 2018, ת"א 28939-04-14). המטופל עבר עקירת שן בינה במרפאת שיניים, וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה תחושתית בלשון (בשל פגיעה בעצב המשולש, Trigeminus). הרופא טען להגנתו כי הנזק לא נגרם בעקבות העקירה אלא בשל פגיעות עצביות קודמות שמקורן בתאונות דרכים בילדותו של המטופל, אך הדברים נדחו על ידי בית המשפט.
בית המשפט פסק לטובת המטופל פיצויים בסך כ-85,000 שקלים (וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד). בפסק הדין נקבע כי הרופא התרשל הן בהכנות לקראת העקירה והן בטיפול אשר ניתן לאחריה. נקבע כי הרופא לא ערך כנדרש תוכנית טיפול ולא ביצע צילומים מהותיים לעקירה (כולל אי-ביצוע בדיקת CT כפי שחייבה העקירה הנ"ל).
עיקר הביקורת הופנתה כלפי הטיפול לאחר העקירה. למרות שהמטופל התלונן על כאבים בדמות חוסר תחושה במשך תקופה ממושכת, הוא לא הופנה לרופא מומחה שהיה יכול לסייע בפגיעה העצבית, ולא טופל בטיפול הרפואי ההולם (סטרואידים). נוגדי הכאבים והטיפול האנטיביוטי שניתנו בפועל לא התאימו לפגיעה בעצב, אשר אובחנה בשגגה כ"תופעת לוואי שכיחה שתתרפא מעצמה". העיכוב הפך את הפגיעה העצבית לבלתי הפיכה.
פיצוי בגין אי קבלת הסכמה מדעת
במקרים מסוימים, די בכך שהרופא לא סיפק למטופל את מלוא המידע הדרוש לפני הטיפול בכדי לחייבו בפיצוי. זאת גם אם לא ניתן להוכיח רשלנות רפואית ונזק סיבתי בטיפול עצמו.
כך הודגש לאחרונה, פעם נוספת, בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בחיפה באפריל 2018 (ת"א 27084-04-14). המטופל לא הצליח להוכיח שהפגיעה העצבית הצמיתה ממנה הוא סובל הייתה תולדה של רשלנות רפואית, אך הוכיח שהרופא לא עדכן אותו אודות סיכון כאמור.
בית המשפט בחן את הדברים וקבע כי הצדק עם המטופל. בפסק הדין נקבע כי הרופא לא תיאר בפני המטופל את הסיכונים הכרוכים בהליך, וכי הסיכון שהתממש – ירידה בתחושה ופגיעה בעצב הלסת התחתונה – לא היה נדיר אלא אפשרי ומוכר. בית המשפט התבסס בעניין זה על ארבעה טעמים:
- הוכח כי הרופא התריע בפני "עקירה קשה" אך לא הדגיש סיכון כזה או אחר.
- הרופא לא זכר את הטיפול לאור העובדה שהוא אירע כתשע שנים קודם לכן על ידי רופא המבצע עקירות באופן יומיומי.
- הטופס שנמסר למטופל לא כלל פירוט לגבי תופעות לוואי אשר עלולות להיגרם לאחר עקירה.
- תיאור הביקור ברשומות הרפואיות היה "תמציתי ולקוני", ולא כלל הסברים שניתנו לכאורה למטופל (הן לגבי שלבי הניתוח והן לגבי תופעות לוואי).
בפסק הדין נקבע כי זוהי פגיעה באוטונומיה שכן "אי-מסירת המידע האמור מהווה התרשלות של הנתבע (הרופא), ומצביעה על כך שהסכמת התובע לניתוח לאו-הסכמה היא, דהיינו – נעדרה הסכמה מדעת".
מקרה זה מלמד אותנו אודות החשיבות שמקופלת מאחורי מסירת מלוא המידע למטופל. בפרט בטיפולי שיניים אשר לאור עלותם הגבוהה מאופיינים פעמים רבות בפנייה של מטופלים לחוות דעת נוספות.
טיפול ללא התמחות ספציפית
רפואית שיניים מתחלקת לכ-10 תתי התמחויות וביניהן כירורגיית פה ולסתות, רפואת שיניים לילדים (פדודונטיה), פתולוגיה אוראלית, יישור שיניים (אורתודונטיה), רפואת שיניים ציבורית, רפואת הפה, מחלות חניכיים (פריודונטיה), אנדודונטיה ושיקום פרוסתונדונטי.
כאשר רופא שיניים מעניק טיפול אשר חורג מתחום התמחותו, הדבר עלול לעלות כדי רשלנות רפואית. עם זאת, חשוב להדגיש כי לפי החוק כל רופא שיניים יכול לעסוק כמעט בכל תחום התמחות. על כן, שאלת הרשלנות איננה נעוצה אך ורק בקיומה או העדרה של הכשרה ספציפית.
לדוגמה, בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בירושלים באפריל 2015 (ת"א 1743-10) נפסקו למטופלת פיצויים בסך כ-150,000 שקלים, בין היתר בשל טיפול שורש שלא בוצע על ידי מומחה לטיפולי שורש. בית המשפט קיבל את דבריו של המומחה הרפואי מטעם המטופלת אשר קבע כי "הטיפולים היו לא תקינים וניתן היה למנוע את הנזק אילו היו מבוצעים בידי מומחה לטיפולי שורש".
למידע משפטי בנושא רשלנות רפואית בטיפולי שיניים